ארטפטפת - ניסוי, התנסות / רונית בר אילן עריכת וידאו: אורן תירוש הוצג במסגרת "ארטפטפת - ניסוי. התנסות". 19-21/1/2019 בחממה האקולוגית עין שמר.
על הקו שבין עין שמר וגבעת חביבה, זו הפעם השניה שנמלים קוראות לי ליצירה מִקְרית.
ספטמבר 2018. ערב אחד בהכנות ל מתחת לפנס 6, באור הקלוש שבין הפנסים פתאום נוצה בוהקת זזה על השביל אָנֵה ואנַהּ בתזזיתיות עדינה. כמו כותבת מכתב סתרים.
נמלה, כל גודלה כסנטימטר, סוחבת אותה בנחישות, כמו סירת מפרש בין גלי האספלט. דקות ארוכות צילמתי. בהתחלה בחושך ואז גם קצת באור החזק מידי של פנס הטלפון. זה סינוור את הנמלה. היא יצאה מתחום האור ואז חזרה, ניגשה אל הנוצה ממקום אחר, יותר נוח לאחיזה. זה היה מפעים, כמו לראות תהליך למידה מהיר בלייב. והיתה גם תנועה שנראתה אקראית, סיבובית, משנה כיוון. ואיזה דרייב!
באיזשהו שלב קמתי, ניערתי את השביל מהבגדים והלכתי. לא עקבתי אחריה עוד (וחבל).
שמרתי את הוידאו ליום סגריר.
ארטפטפת 2 - ניסוי, התנסות. חורף 2019. ארטפטפת מזמינה אותי לעוד צעדים, מעבר לרישום המהיר של המפגש האקראי. גם בהיבט הביולוגי וגם המטאפורי, הקשור בתהליכי יצירה והתמקדות (focusing).
+++
חיפוש בגוגל: נמלה סוחבת נוצה / Ant carry feather / נמלים ונוצות / Why do ants carry feathers? ועוד… לא מצאתי הרבה חומר בנושא, למרות שהתופעה מוכרת ומתועדת.
בבלוג wild about ants מובאות כמה סברות להימצאותן של נוצות ליד קן נמלים: נמלים אוכלות מהנוצות שאריות של רקמות מגוף הציפור, כמו גם טפילים שנשארו על הנוצות / הן משתמשות בנוצה ככלי לאיסוף טיפות טל לשתיה / וגם הוזכר שם המונח "anting" - אינטראקציה בין ציפורים ונמלים, שבה הציפור לוקחת נמלה טרמפ כדי שהנמלה תנקה אותה מפשפשים וקרציות.
+++
הקולמוס (אסוציאציה פרטית. קשורה לכתיבה) הקוּלְמוּס (Quill) או עט הנוצה, היה העט הקדום, שנהגו בעבר לטבול בקסת דיו ולכתוב. הקולמוס שימש לכתיבה במשך מאות שנים, בטרם הומצא העט הכדורי. את הקולמוס מכינים מקנה סוף (קולמוס מקנה סוף נקרא באנגלית Reed pen) או מנוצה של עוף גדול (קולמוס מנוצה נקרא Quill). בהיותם כלים מדויקים וגמישים, משתמשים בהם עד היום לקליגרפיה.
+++
ביוטיוב מצאתי מיזם מעניין שנקרא "המוזיאון של הדברים שעבר זמנם /שיצאו משימוש" הקריינית במבטא רובוטי, מספרת על הקולמוס ומתחת לתוכן מזדחלת תחושה מטרידה של קריסת הזמנים. כמו לצפות בכמוסת זיכרון מהעולם הישן, שמסתובבת במרחבי הסייבר של עתיד עכשווי.
+++
***כיוונים נוספים: מחקרים על כושר נשיאה של נמלים (ועל נגזרות ביומימיקרי של זה), על עבודת צוות והאתגר שבסחיבה משותפת, מנהיגות נמלים בחיפוש אחר מזון, הבטן החברתית של הנמלים, איזון בין קונפורמיזם לאינדוידואליזם, ומשם למחקרים על סוציומיקרוביולוגיה של חיידקים….הרבה דברים נראים רלוונטיים… עולה בי השיר: נוחת חופשי ללא מצנח לכל הכיוונים נפתח והתנועה לכל כיוון אותי הורסת. ואם לא אותי הרי את קו המחשבה המסודר. אני מנסה לאסוף אותו וזה כמו לטאטא חבורת נמלים. עניין שמצריך איזו נמרצות לצד ויתור.
+++
הנמלה נדמית לי בניסוי/התנסות משל עצמה. כמו לא משנה לה אם המאמץ שהיא עושה ישא פרי או בשפת בני האדם - "יצליח". היא פשוט עושה ועושה. במקרה של מכשול בלתי עביר היא עושה עוד פעולה קטנה. אין תיסכול. אין יאוש. אין דרמה. זה לא עניין אישי. היא כן פועלת על אנרגיית חיים אבל בהיגיון רובוטי. אולי הידע שהיא רוכשת תוך כדי תנועה נשמר ב DNA שלה ובכך הופך לננו-תוצר. רישום שהעין אינה משגת לראות. אבולוציה בפעולה. ככה מגיעים לפריצות דרך מחקריות.
+++
עוד עלה בגוגל סיפור של מחבר אנונימי. בסיפור, המסופר מנקודת מבט של אדם הצופה בנמלה סוחבת נוצה ענקית, הנמלה מתגברת על מכשולים רבים בדרך, כולל סדק בשביל הבטון שעליו הלכה. אחרי חיפוש ותעיה, מספר הסיפור, היא מניחה את הנוצה על הסדק כגשר, פוסעת לצד השני, מרימה אותה וממשיכה ללכת. כשהיא מגיעה לקן, שהכניסה אליו כה זעירה, היא מבינה שבלתי אפשרי להיכנס לקן עם הנוצה ו...בפשטות, עוזבת אותה. כמו שעזבתי אני את הצילום של הנמלה והנוצה. באותה אקראיות חסרת פשר.
+++
נמלה ונוצה. האחת תעופה בשמים האחת עמוק על פני ובתוך האדמה. באמנות כמו במחקר יש רגעי התעלות ותעופה וגם שעות ארוכות של "עבודת נמלים". אולי זה מה שמקסים אותי כל כך בנמלה שסוחבת נוצה. כמו משהו בתמונה הזו לוכד את שני ההיבטים לאחד. ושוב מתנגן בי שיר:
"יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ" / הראי"ה קוק
בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כֹּחַ עַז לְךָ,
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים,
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ,
דְּרוֹשׁ אוֹתָם - וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.
---
הפעם הראשונה שהנמלים קראו לי ליצירה מקרית - כאן:https://www.facebook.com/ronit.bar.ilan/media_set…
